בתי המשפט

עפ 004388/07
בית משפט המחוזי באר שבע
בשבתו כבית המשפט לערעורים פליליים

כב' הנשיא י. פלפל – אב"ד
כב' השופט נ. הנדל – ס. נשיא
כב' השופטת ר. יפה-כ"ץ

בפני:

מדינת ישראל

המערערת:

ע"י ב"כ עוה"ד ו. סיגל

נ ג ד

אליהו תפוחי

המשיב:

ע"י ב"כ עוה"ד א. ארבל

מהות הערעור:             ערעור על פס"ד של בימ"ש השלום בבאר-שבע (כב' השופטת ר. גליקליס), בת.ד. 1411/04, [פורסם בנבו].

להכרעת-דין בתעבורה (2007-09-09): תד 1411/04 מדינת ישראל נ' תפוחי אליהו שופטים: רלי גליקליס עו"ד: סיגל ואדים, ארבל אשר

מיני-רציו:
* תעבורה –  עבירות –  גרימת מוות בנהיגה רשלנית
* דיון פלילי –  הרשעה –  ספק סביר
.
ערעור על הכרעת דינו של בית משפט לתעבורה, לפיה זוכה המשיב מחמת הספק, מעבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך כדי נהיגה ברכב – בשל העדר בדיקות כנדרש ע"י הבוחן וקיומן של גרסאות שונות של עדי הראייה, והורשע בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות. התביעה אינה משלימה עם התוצאה ומציינת שבימ"ש קמא לא נימק היכן מקור הספק ושקביעת בימ"ש קמא לפיה נותק הקשר הסיבתי בין התוצאה לבין רשלנותו של המשיב עקב רשלנותו הגבוהה של הנהג המעורב לרבות נסיעתו במהירות מופרזת, מגלה טעות משפטית.
.
ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור מהטעמים הבאים:
גם אם אין לקבל את קביעת ביהמ"ש קמא, כי רשלנותו של הנהג המעורב, מנתקת את הקשר הסיבתי המשפטי בין רשלנותו של המשיב, כפי שתואר בכתב האישום לבין התוצאה הקטלנית – עדין התביעה לא הוכיחה את אשמת המשיב בגרימת מוות ברשלנות כנדרש. נפקותה של הערת בימ"ש קמא בדבר ניתוק הקשר הסיבתי המשפטי תלויה בקביעות עובדתיות – דרגת רשלנותו של המשיב והקשר הסיבתי העובדתי בין נהיגתו לבין התוצאה – ואלו לא הוכחו ולא אומצו ע"י בימ"ש קמא. שכן כאמור, נוצר ספק ברשלנות המשיב, בשל העדר בדיקות כנדרש ע"י הבוחן וקיומן של גרסאות שונות של עדי הראייה. והרי עסקינן בהליך פלילי גם אם מדובר באמת המידה של רשלנות על פי האדם מן היישוב. הגם ועמדת הבוחן בכגון דא אינה מחייבת, עולה מחוות דעתו שאשמת המשיב בגרימת התאונה אינה נקייה מספקות. אין בקביעת בימ"ש קמא שבאורח כללי נהג המשיב בחוסר זהירות כדי לסתור את הספק שנוצר בעבירה של גרם מוות ברשלנות.

פסק דין

ס. הנשיא נ. הנדל:

מונח בפנינו ערעור על הכרעת דינו של בית משפט לתעבורה, לפיה זוכה המשיב מעבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך כדי נהיגה ברכב. כתב האישום ייחס לו ביצוע עבירות של גרימת מוות ברשלנות והזזת רכב ממקום התאונה. לאחר שמיעת ראיות המשיב הורשע בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות. התאונה התרחשה בערב יום העצמאות עת שימש המשיב, שהינו שוטר, כמפקד יחידת התנועה של המתנדבים במסגרת ההערכות לחג.

על פי העובדות בכתב האישום, נהג המשיב באשדוד ברכב משטרתי בהפעילו נורה כחולה מהבהבת. בהגיע המשיב לצומת הרחובות שדרות הרצל משה שפירא, הוצב מחסום משטרתי שמטרתו למנוע הגעת כלי רכב למקום. המשיב החל בנסיעה לכיוון המחסום על מנת לבדוק את מספר המתנדבים במקום. לאחר סיום הבדיקה כשרכבו של המשיב בתוך הצומת, החל לפנות שמאלה כשברמזור לכיוון נסיעתו דולק אור אדום. באותה עת הגיע לצומת רכב אחר כשבכיוון נסיעתו דולק אור ירוק. נהג הרכב המעורב הבחין ברכב המשיב שהחל לחצות את נתיב נסיעתו ולחסום את דרכו. על כן הסיט הנהג המעורב את רכבו לימין, או אז עלה על אי תנועה שבצומת תוך שהוא פוגע בהולך רגל שעמד על אי התנועה. כתוצאה מהתאונה, נהרג הולך הרגל. כתב האישום מייחס רשלנות למשיב בכך, שבין היתר, לא ציית לרמזור אדום, חסם דרכו של הרכב המעורב, לא הבחין ברכב המעורב שהגיע מימין ולא איפשר לו להשלים חציית הצומת.

בית משפט לתעבורה כתב הכרעת דין מנומקת אשר התייחסה בפרוטרוט לכל עדי התביעה. בסיומו של הכרעה, הגיע למסקנה שנוצר ספק סביר שאינו מאפשר הרשעת המשיב וזאת בשל העדר בדיקות כנדרש ע"י הבוחן וקיומן של גרסאות שונות של עדי הראייה. התביעה אינה משלימה עם התוצאה ומציינת שבימ"ש קמא לא נימק היכן מקור הספק ושקביעת בימ"ש קמא לפיה נותק הקשר הסיבתי בין התוצאה לבין רשלנותו של המשיב עקב רשלנותו הגבוהה של הנהג המעורב לרבות נסיעתו במהירות מופרזת, מגלה טעות משפטית. יצויין שהנהג המעורב לא הועמד לדין.

שאלה משפטית יפה היא, האם רשלנותו של הנהג המעורב כפי שקבע בימ"ש קמא, מנתקת את הקשר הסיבתי המשפטי בין רשלנותו של המשיב, כפי שתואר בכתב האישום לבין התוצאה הקטלנית. אולם, אין אני נדרש להכריע בסוגייה זו. הווה אומר, גם אם אין לקבל קביעת בימ"ש קמא בעניין זה, עדיין לא השתכנעתי שהתביעה הוכיחה את אשמת המשיב בגרימת מוות ברשלנות כנדרש. נפקותה של הערת בימ"ש קמא בדבר ניתוק הקשר הסיבתי המשפטי תלויה בקביעות עובדתיות – דרגת רשלנותו של המשיב והקשר הסיבתי העובדתי בין נהיגתו לבין התוצאה – ואלו לא הוכחו ולא אומצו ע"י בימ"ש קמא.

לשון אחרת, גם אם התאור העובדתי בכתב האישום מלמד על רשלנות, הוא לא הוכח. יושם דגש על שני נושאים עובדתיים המבססים את התוצאה של זיכוי המשיב. הראשון הינו, האם המשיב פנה לצומת כאשר רמזור אדום ניצב בפניו. בימ"ש קמא התייחס לשאלה, האם תקינות מערכת הרמזורים הוכחה, הואיל והיא לא נבדקה במועד התאונה אלא לאחר מכן. ברם, אף אם המערכת פעלה כדין, עדיין לא ניתן להתעלם מהקביעות הבאות של בימ"ש קמא. הבוחן העיד שראה את האור הירוק ברמזור ממרחק של 500 מטר. לדעתו של הבוחן, במרחק האמור יסתיים הרמזור הירוק של אותה פאזה. על כן משתמע שייתכן שבהגיע הנהג המעורב לצומת, התחלף הרמזור לאדום (ראה עמ' 7 לפרוטוקול). כאן המקום להוסיף הערה כללית. בדרך כלל תשתית ההרשעה עליה מסתמכת התביעה בבואה לעתור לביהמ"ש להרשיע נהג שגרם לתאונה קטלנית, נגזרת מממצאים מדעיים. למשל, סימני בלימה או סימנים אחרים על הכביש. בענייננו, הבוחן המשטרתי לא הציג חומר מדעי שתומך בעמדת התביעה. נכון כי ניתן להרשיע אף בהעדר קיומם של ממצאים עובדתיים, מקום בו עדויות הראייה מובילות למסקנה כזו. אולם, אף דרך זו רצופה קשיים לתביעה. הטעם הוא שביהמ"ש הצביע על גרסאות שונות של עדי התביעה. הסתייגות התביעה לפיה בימ"ש קמא לא קבע ממצאים סופיים לא תועיל לה. הסיבה לכך היא שעיון בהכרעת הדין מלמד שבימ"ש התקשה להגיע לממצאים סופיים בשל אי בהירות התמונה. מאחר ועמדה זו מנומקת על סמך בדיקת העדויות שהושמעו, אין לשלול אותה, וודאי אין לשלול קיומו של ספק סביר.

זאת ועוד.

מחסום נוסף עומד בדרכה של התביעה להשיג הרשעה בתיק זה והוא סוגיית החסימה. התביעה טענה בכתב האישום שהרכב המשטרתי חסם את הרכב המעורב ובלית ברירה נאלץ האחרון לעלות על אי תנועה, שם פגע בהולך רגל. ברם, בדיקת החומר על פרטיו, כפי שנהג בימ"ש קמא, מצביע על כך שלא ברור באיזו מידה הרכב המשטרתי חסם דרכו של הרכב המעורב. יתר על כן, לא ניתן לקבוע מתי הרכב המעורב סטה לכיוון אי התנועה ומה גרם לכך – הרכב המשטרתי או גורם אחר. גם לא ניתן לקבוע מהירות הנסיעה ומיקומם של שני כלי הרכב עובר לפגיעת הרכב המעורב בהולך הרגל. בנושאים אלה טענת התביעה שהכרעת הדין לוקה בחסר בשל העדר הפירוט בו, אינה אלא חרף פיפיות. הערפול העובדתי משקף כראי את הראיות אשר הוצגו בפני בימ"ש קמא על פי התרשמותו.

העולה מן האמור, כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמת המשיב מעל לכל ספק סביר והרי עסקינן בהליך פלילי גם אם מדובר באמת המידה של רשלנות על פי האדם מן היישוב. הגם ועמדת הבוחן בכגון דא אינה מחייבת, עולה מחוות דעתו שאשמת המשיב בגרימת התאונה אינה נקייה מספקות. אין בקביעת בימ"ש קמא שבאורח כללי נהג המשיב בחוסר זהירות כדי לסתור את הספק שנוצר בעבירה של גרם מוות ברשלנות.

סוף דבר, אינני סבור שנפלה טעות משפטית בהכרעת דינו של בימ"ש קמא ועל כן הייתי מציע לדחות את הערעור.

_____________
נ. הנדל – ס. נשיא

הנשיא י. פלפל:
אני מסכים.

____________
י. פלפל – נשיא
אב"ד

השופטת ר. יפה-כ"ץ:
אני מסכימה.

______________
ר. יפה-כ"ץ – שופטת

לפיכך הוחלט לדחות את הערעור כאמור בפסק דינו של ס. הנשיא נ. הנדל.

ניתן היום יב' בתמוז, תשס"ח (15 ביולי 2008) במעמד הצדדים.

5129371

5129371

י. פלפל  54678313-4388/07
5467831354678313

ר. יפה-כ"ץ – שופטת

נ. הנדל – ס. נשיא

י. פלפל – נשיא
אב"ד