בתי המשפט
תד 000589/00 בית משפט לתעבורה אשדוד
11/12/01 תאריך: כב' השופטת ר. לביא בפני:
מדינת ישראל בעניין:
המאשימה חצרוני ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
אברהם רונן – בהעדר
הנאשם ארבל אשר ע"י ב"כ עו"ד
הכרעת דין
1. ברישא החלטתי אני מודיעה כי זיכיתי הנאשם
2. האשמה המיוחסת לנאשם הינה כי ביום 01/08/99, במהלך עבודתו כשוטר נהג ברשלנות רכב משטרתי ברח' הנשיא באשדוד ופנה שמאלה לתחנת המשטרה, תוך חסימת מסלול נסיעת אופנוע שנסע מולו, וכתוצאה התנגש האופנוע ברכב המשטרתי, האופנוע ניזוק והרוכב נפגע ונזקק לתפרים בברכו – עבירות בניגוד לתקנה 64 א (2) ; 21 (ב) (ג); ו – 21 (ג) לתקנות התעבורה – תשכ"א.
3. א. מטעם המדינה העיד הבוחן ז'ק בן זיקרי (ע"ת מס' 1) שהגיש שתי הודעות שגבה
מהנאשם (ת/1 ו – ת/2), סקיצה שערך (ת/3), דו"ח בוחן (ת/4), וצילומים (ת/5);
וכן הוגשו בהסכמה הודעת רוכב האופנוע, רואי שושן (ת/6) ותעודה רפואית שלו (ת/7).
ב. בהסכמה הנאשם לא העיד.
4. עדות הבוחן:
תחילה ציין בדו"ח מסקנתו כי רכב אלמוני שלא נתן לרוכב האופנוע זכות קדימה גרם לו לסטות, איבד שליטה , החליק ופגע בניידת, שעמדה בכניסה לתחנה.
מסקנה זו תאמה את גרסת הנאשם, אך לאחר שהתיק הושב לו מהפרקליטות לצורך הבהרה – הוסיף למסקנה שורה נוספת בה ציין כי הניידת פנתה שמאלה וחסמה דרכו של רוכב האופנוע.
העד עמד על כך שאין סתירה בין מסקנתו הראשונה לשניה ולא הבין מדוע ההשלמה שביצע בלתי תקינה.
לעדותו, שלל טענת הנאשם כאילו רכבו היה בעצירה בעת התאונה וזאת על פי הנזקים שמצא בניידת משיכה בפגוש האחורי, וכן קבע מקום האימפקט בנתיב נסיעת האופנוע על פי שברי הזכוכית שמצא, וסימני החריצים באספלט.
5. עפ"י הודעת רוכב האופנוע, כשהגיע לצומת יצחק הנשיא – ויצמן, רכב יצא מצד שמאל ופנה שמאלה, וכדי לא להתנגש בו סטה לימין, אך אז הופיע מולו רכב משטרה, שהגיע ממול ופנה שמאלה לחניה של המשטרה, ובלם, והאופנוע החליק לעבר הניידת ופגע בו בדופן הימנית האחורית.
לגרסתו, כשהבחין בניידת, היא היתה בנסיעה אגב הפניה והיה במרחק 10 – 15 מטר ממנה.
עמד על כך שבעת שפגע בניידת היא חסמה נתיב נסיעתו והיא לא היתה בשום אופן בעמידה אלא בתנועה.
6. גרסת הנאשם:
א. בהודעה ת/1 מיום הארוע:
הגיע ליד התחנה, הבחין כי אין תנועה ממול, החל לפנות שמאלה ונעמד לפני השער וקרא ליומנאי לפתוח, ואז פתאום שמע רעש חזק, יצא וראה שאופנוע פגע ברכב ורוכבו נפגע ברגל.
ב. בהודעה ת/2 מיום 15/12/99:
לא זוכר שהזיז הרכב.
עמד מספר שניות בטרם הרגיש במכה.
בעת התאונה הרכב היה במצב המשתקף בצילום 2.
7. המצב המשפטי:
תקנה 64 א (2) בה מואשם קובעת החובה ליתן זכות קדימה בעת פניה שמאלה בצומת אלא שהמקום בו פנה הנאשם איננו צומת.
תקנה 1 לתקנות קובעת חד משמעית כי צומת "אינו כולל השטח המתהווה על ידי פגישה על כביש עם כניסה ויציאה לחצרים, או עם דרך גישה לבית, למגרש חניה . . . אלא אם סומן אחרת בתמרור".
מכאן כי החובה היא על פי תקנה 41 הקובעת כי: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יוכל לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש".
8. מדובר בכביש דו – מסלולי כשבכל מסלול מקום לשני נתיבים.
כזכור, מהודעת רוכב האופנוע עולה כי התקרב בנתיב השמאלי, אך רכב שלא ציית לתמרור ב – 37, יצא מצד שמאל חסם נתיב נסיעתו ואילצו לסטות לימין, אלא ששם הבחין בניידת בנסיעה אגב ביצוע פניה שמאלה וחסימת הנתיב הימני, לכן בלם, אך האופנוע החליק ופגע בניידת שהיתה עדיין בנסיעה.
מאידך, לגירסת הנאשם לא הבחין ברכב שפנה שמאלה ולא באופנוע, אלא ווידא כי אין תנועה ממול, ביצע הפניה ורק כשכבר היה בעמידה, בשביל הכניסה לחניה, אירעה ההתנגשות.
9. אציין כבר עתה כי אינני מקבלת גירסת הנאשם כי האימפקט היה בכניסה לחניה.
הן משום שאינה תואמת הודעת רוכב האופנוע שכאמור, הוגשה בהסכמה, ובעיקר משום שלא תואמת הממצאים שמצא הבוחן ברכב ובזירה כולל מיקום פיזור שברי הזכוכית, סימני החריצים והשפשופים באספלט, ומיקום הימצא האופנוע – כולם בנתיב הימני.
הממצאים מעידים כי הניידת הייתה עדיין בנתיב הימני בעת ההתנגשות ומכאן שרק לאחר מכן המשיך ועצר במקום בו נמצא.
10. לאור ממצאיו, מסקנתו הראשונית של הבוחן באה באופן מופגן לסייע לנאשם, שוטר אף הוא, שהרי ציין כי התאונה אירעה בעת שהניידת עמדה בכניסה לחנייה ורק בעקבות פניית הפרקליטות הוסיף המתבקש, כלומר שהניידת חסמה נתיב נסיעת האופנוע בעת הפנייה שמאלה.
למותר לציין כי אם בוחן משנה מסקנתו, עליו לערוך דו"ח בוחן משלים, לציין מועד שינוי המסקנה ולהסביר כיצד זו מתיישבת עם מסקנתו הקודמת – אך לא עשה כן.
חמור גם שלמרות שהתיקון נעשה על פי בקשת הפרקליטות, הותירה זו התיקון בדו"ח, באופן המעיד לכאורה כי כל המסקנה, על הסתירות הפנימיות שבה נערכה באותו מועד, ומבלי שדבר התיקון עלה בחקירה הראשית אלא לשאלות ביהמ"ש והסניגור בלבד.
תקוותי שדבר זה לא ישנה וכי תצאנה הנחיות ברורות בנושא תיקוני דו"חות הן בפמ"ד והן לבוחנים.
11. לא רק זאת, אלא למרות שבעובדות כתב האישום נטען כי הנאשם התרשל וכי גרם לרוכב האופנוע חבלות של ממש – לא מופיעות בהוראות החיקוק עבירות אלה ובפועל, מסיבות השמורות עם הפרקליטה, לא הואשם בנהיגה רשלנית ובגרימת חבלה של ממש.
12. מאחר וכאמור הואשם בטעות באי מתן זכות קדימה בצומת, השאלה היחידה שיש לשאול היא באם נהג בחוסר זהירות וביצע הפנייה שמאלה שלא בבטחה תוך הפרעה לתנועה וסיכון אדם או רכוש כדרישת תקנה 41 הנ"ל.
13. כזכור רוכב האופנוע ציין כי מלכתחילה נסע בנתיב השמאלי אלא שרכב שנהגו לא ציית לתמרור עצור אילצו לסטות ימינה.
לכן גם ידוע לנו שלמרות שהרכב שקיפח זכותו, פנה שמאלה, אותו רכב הצליח להמשיך בנסיעה ולא התנגש ברכב של הנאשם, שכלל לא הבחין בו.
מכאן, קיימות שתי אפשרויות: האחת, כי בשלב זה טרם ביצע הנאשם הפניה, והשניה, שפנה לפני כן אך נעצר כשמרבית רכבו בנתיב הימני.
הואיל ומהסקיצה והעדויות עולה כי תחנת המשטרה נמצאת מספר מטרים לאחר הצומת והואיל ורוכב האופנוע סטה כבר בצומת והתייחס לאירוע מתמשך של סטיה, בלימה, החלקה ופגיעה, האפשרות השניה סבירה יותר. כלומר: הנאשם ביצע הפניה בעת שהאופנוע היה רחוק ובנתיב השמאלי ובעת שהנתיב הימני עדיין היה פנוי, אלא שנסע לאט או אף עצר תוך חסימת רוב הנתיב הימני, ולכן כשרוכב האופנוע אולץ לסטות לימין – הניידת חסמה דרכו, ואילצה אותו לבלום.
14. בנסיבות כמתואר, לא שוכנעתי כי הנאשם החל בביצוע הפניה שמאלה שלא בבטחה ולא שוכנעתי כי היה עליו לצפות את סטית האופנוע, והואיל ולא הונחה בפני תשתית ראייתית מספיקה כדי לקבוע כי עצר רכבו באופן שהפריע לתנועה, מצאתי לנכון לזכותו
5129371
54678313ניתנה היום כ"ו בכסלו, תשס"ב (11 בדצמבר 2001) במעמד הצדדים. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.
מותר לפרסום מיום 10/12/01.
5129371
ר. לביא 54678313-589/00
ר. לביא, שופטת